<h1>סמ"ג לאוין סימנים קי"ג—קי"ד</h1>
<h2>דף עו:</h2>
בפרשת תצא כתוב (דברים כ"ג ד') לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' הנה בארנו במצות שאור ודבש בל תקטירו (ל"ת שי"ח) בשם רבינו שלמה (מכות י"ח א' ד"ה קרא) ובשם רבינו יצחק (מנחות נ"ח ב' תד"ה אין) שמואבי לאו בפני עצמו ועמוני לאו בפני עצמו. ושנינו ביבמות פרק הערל (ע"ו ב') עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם, הזכרים אפילו בני בניהם עד סוף כל הדורות אסורין לישא ישראלית אבל הנקבות מותרות מיד כשאר אומות וכן קבלו מבית דין של שמואל הרמתי (שם ע"ז א') והוא קבל דבר זה הלכה למשה מסיני עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, והטעם מפרש המקרא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, והרב רבי יוסי מקרטרש היה אומר כי בעמון היה טעם זה כי מתוך המקרא משמע כי [ה]מואבים קדמו[ם] כמו בני עשו שנא' (דברים ב' כ"ח) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, אבל במואב מפרש אחר כך טעם אחר, ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור [מפתור ארם נהרים לקללך] וכשם שטעם זה למואב לבדו כך טעם ראשון לעמון לבדו, וגם משני הטעמים יש ללמוד שנשים מותרות שאין דרכן לקדם ולא לשכור, וכן יש בירושלמי דהערל (יבמות פ"ח ה"ג).
